אין שושנים ללא קוצים, והקוצים כואבים

ידידה טובה המליצה לקרוא את הספר "ארץ, ברית". אלמלא עשתה זאת הייתי מפספס אותו. הודיתי לה. אי אפשר שלא להתייחס – אז מה אני חושב?

מה מחפשים בספר?

1. חוויית קריאה? "ארץ, ברית" הוא חוויה מושלמת. הספר יפה, קריא, ידידותי, אמיץ ויש בו את כל האמת של "האני" של הסופרת, של אירועים שהרשימו אותה לאורך דרכה בחיים, של רישומים והתרשמויות ושל אהבת האדם שבה. אומרים שכל אדם הוא ספר. הספר הזה נובע מהאדם שכתב אותו.

2. הפריה מחשבתית? "ארץ, ברית" הוא ללא ספק ספר המספק חומרים המתעמתים עם כל פינה במחשבתנו כאנשים וכישראלים. יש בו קטעים מרגיזים ולאו דווקא כי אינם נכונים.

א. המינימום, העובדה שמציב טענה או בעיה שכל מעיינו של הסופר הוא להביאה לידיעתנו כפי שהיא מוחשית לו, וללא מורא. הסופרת מחייבת את מוחנו לבחון את הדברים ללא השפעה ישירה של דעתנו הקודמת;

ב. המקסימום, חלק מן הדברים, לאחר עיבודם במוחנו, וכן בתהליכי הוויכוח הפנימי שלנו, משפיע על המחשבה שלנו, או לפחות מעלה ספק על מרכיבים במחשבתנו הקודמת;

ג. הממוצע, מצוי בעצם העובדה שדברים בספר גורמים לסקרנות לגבי מה שלא כתוב בו, ומעורר רצון לדעת עוד, להתווכח ולברר…

אני שמח שקראתי את הספר ועוד יותר שהוא נכתב על ידי עפרה. עפרה מלמדת אותנו בספרה עד כמה חשוב שכולנו נטה אוזן למה שאחרים, כל האחרים, חושבים, ולא להסתפק במה שנוח לנו להאמין בו.

עפרה מוכיחה בספרה שהיא יודעת שאין שושנים ללא קוצים, ואף על פי כן, הם שושנים והקוצים כואבים.

ד"ר חיים יעבץ – תא"ל (מיל.)

מרס 2005