אקט ספרותי חתרני

"ארץ ברית" הוא ספר חזק ומרתק על חיינו ההולכים ומתכהים בארץ אובדת-הדרך הזו, מול התקווה התמימה שעדיין מקננת לה בשקט בלב כולנו. ואולם למרות אופיו הפוליטי של הספר, הוא אינו מאמר תיאורטי מנוכר ואליטיסטי. הישגה הגדול של המחברת הוא בחיבור המרתק שהיא עושה בין האישי ללאומי, בין משנתה הפוליטית המבוצעת ברטוריקה תקיפה וסוחפת, לבין התיאור הספרותי החם, התוסס, האנושי והנוגע ללב של משפחתה וילדותה בשנות החמישים והשישים, במדינה תמימה ועדיין מלאת תקווה. גם הקורא הקשוח ביותר לא יוכל לעמוד מול התיאורים הצבעוניים ומלאי החיים של ישועה-ליית על הסבתות שלה, הנשים החזקות האלה, הגדולות מהחיים, מטריארכיות של ממש: הסבתא התימנייה השורשית, שהיא סלע איתן בחיי משפחתה, למול הסבתא הרוסייה היפה, הרגישה והדרמטית. זהו הישג נוסף של המחברת: בתוך הלאומיות הישראלית הגברית שמאופיינת על ידי מעשים והישגים של גברים, היא מעניקה לשתי הסבתות קשות-היום שלה, שתי נשים שבחייהן היו "רק" עוזרות בית – אפילו לא בתפקידי משנה לגברים הפועלים בשטח, את התפקיד הראשי; הן החלוצות האמיתיות של הארץ הזאת, הן הגיבורות הגדולות של החלום הציוני. זהו אקט ספרותית חתרני, שמעביר בשניות את היריעה הציונית לפאזה אחרת, חדשה, רעננה וממזרית, המעמידה את הספר בשורה הראשונה של טקסטים פוליטיים ופמיניסטיים חשובים שנכתבו בשנים האחרונות.

יעל ישראל

ספטמבר 2004

(יעל ישראל , שערכה את הספר "ארץ, ברית" היא סופרת, עורכת ומבקרת)