החזון הסינגפורי

הספר מדהים, נגע לי בנימים הרגישות ביותר וגרם לי לחשוב שוב ושוב ושוב על כל אותם דברים שסחפו אותי בשנים האחרונות ובסופו של תהליך הביאו אותי לכאן.

אני מאמין גדול במיקריות ושדברים מסתדרים ומקבלים צורה הרבה בגלל שזו היא דרכו של עולם. אבי ז"ל בטח היה אומר עכשיו את המשפט האהוב עליו " ככה זה". הוא לא היה איש של מילים , וגם אני בנו, איש מספרים אנוכי.

אבל אני חייב לומר לך במלא הכנות, שאני נסער ברמה הגבוהה ביותר שידעתי, כל כך הרבה אומץ ויושר חברו יחדיו בספר הזה שכבר נשמע מביך עד כמה נגעו בי המילים.

לא עובר כאן יום בלי שאשאל את עצמי את השאלה המתבקשת…..מה אני עושה כאן….וכמו מילים קסומות, בספר "ארץ, ברית" יש תשובות לא מעטות להמון שאלות שמעסיקות אותי כל כך כמעט מידי יום.

אני לא חושב שאני זקוק לצידוקים או תרוצי מיוחדים לעצם שהותי כאן. באמת שהחיים מחייכים אלינו…טפו טפו ,,,,אבל כמו ישראלי גאה שעבר בלי לפסוח אפילו על תחנה מתוך שרשרת תחנות החינוך הישראלי המסורתי….צבא, שב"כ, מילואים… גאוות יחידה והמון המון אהבת ארץ ישראל…..של פעם. אני לא מפסיק לחשוב מידי יום אם מה שאני עושה כאן, עם הילדים, הוא הדבר הנכון…….

הפרק האחרון של הספר נוגע באצבעות רגישות וצבעוניות בחזון אחרית הימים, אם נשתמש בלשון כמעט תנכית לתאר את הנבואה המרומזת, בלי להיכנס אפילו לשאלה אם לזאת התכוון המשורר…

אם תקראו את הספר עד סופו ואז תעצמו את העיניים, תוכלו לראות אותנו שם. סינגפור של המזרח התיכון, בבתי קומות גבוהים, עדיין מיעוט קטן אבל ממשיכים לקנן במספרים גדלים והולכים.

תודה עופרה על ספר מופלא,

מיקי יעקובי

וויסקונסין, 13 בנובמבר 2004