כאשר יצהירו חברי כנסת ערבים שאין להם עניין להישבע אמונים למדינה "יהודית", אנו שמאסנו מהתערובת המאוסה של דת ופוליטיקה, נהיה איתם

מאת עפרה ישועה-ליית

התפרסם ב-NRG בתאריך 13/1/2010

כדאי להסתכל תמיד על חצי הכוס המלאה. לישראל עדיין יש מאפיינים רבים של מדינה דמוקרטית. גם אם השחיקה המתמדת של הרעיון הדמוקרטי – שמחוקקינו מעולם לא אימצו אותו במלואו – מואצת בתקופה האחרונה עד כדי בהלה, עדיין אפשר לפעול ולו במחוות סמליות נגד הדהירה אל הטוטליטריות הלאומנית, משאת נפשם של רבים כל כך במוסדות השלטון.

כמו למשל, במקרה של החוק האמור לחייב כל חבר כנסת להשבע אמונים ל"מדינה יהודית ציונית דמוקרטית", מושג רצוף סתירות, שהרי יהודי מאמין אינו יכול להישבע בשמה של "מדינה דמוקרטית",  ודמוקרט אמיתי לא ימצא מקום במדינה המתנה זכויות אזרח בהשתייכות לדת זו או אחרת.

במארס השנה יישמע בבית המשפט העליון ערעורה של קבוצת ישראלים – שאליהם הצטרפו כמה אלפים נוספים – שדרשו  כי משרד הפנים יסלק מרישומיו ומתעודות הזהות שלהם כל סממן המזהה את השתייכותם הדתית או את מוצאם האתני. את המהלך המשפטי שקיבל את השם "אני ישראלי" החל לפני כעשר שנים פרופסור עוזי אורנן, לוחם אצ"ל לשעבר, חבר בתנועה ה"כנענית" לשעבר, בלשן בעל שם, ופעיל זכויות אדם. עם הזמן הצטרפו אליו רבים אחרים, ואני ביניהם.

העותרים תובעים ממדינת ישראל תביעה פשוטה ביותר: להכיר בחבריה כבני הלאום הישראלי, תושבי הארץ מכוח אזרחותם. כבוד השופט סולברג קבע שנושא קיומו של לאום ישראלי הוא "בלתי שפיט", ואנו מערערים על כך.

בתגובתה לעתירה המקורית טענה מדינת ישראל שתביעתנו "חותרת תחת אושיות המדינה היהודית". האמת היא שה"אושיות" האלה כביכול מנוגדות למגילת העצמאות שהיא המסמך המכונן של ישראל, וכן לשורה של אמנות בינלאומיות שישראל אמורה לכבד. הן מאפשרות למדינה לרמוס "כחוק" את צווי המצפון של נביאי ישראל לדורותיהם שהתנגדו בתוקף לעוול ולעושק החלש על ידי החזק. 

העתירה מבטאת התנגדות לתערובת המאוסה של דת ופוליטיקה המאפיינת את ארצנו ומעכירה משנה לשנה. אם תתקבל, יוכר העקרון שעל המדינה להיות דמוקרטית ולחדול לתבוע לעצמה את הזכות לברר מאין הגיעו הוריו של אדם, ולקטלג אותו לצורך אישור התקשרויות משפחתיות, רכישת קרקעות, אישורי כניסה ומגורים לבני משפחתו וסיווג בטחוני. 

כאשר יצהירו חברי כנסת ערבים שאין להם עניין להשבע אמונים למדינה "יהודית" יהיו שם איתם יהודים שאינם מעוניינים במדינה יהודית, מוסלמים שאינם מעוניינים במדינה מוסלמית, ודרוזים שאינם שואפים למדינה דרוזית, אזרחים המבקשים לחיות במקום שבו איש באמונתו יחיה ולא יכפה את עקרונות דתו על זולתו.

לא המצאנו את הגלגל, בעולם יש מאות מדינות המכבדות זכויות אדם על פי אמנות בינלאומיות, ורק מעט מאוד מדינות התובעות שבועת אמונים לדת אחת. באלף השלישי, רוב בני האדם שוב אינם רוצים לחיות במדינות מן הסוג השני.