מאת עפרה ישועה-ליית

התפרסם ב"הגדה השמאלית" 21/2/2013

איזה נטל נחמד, וכמה נעים וחביב להתלונן עליו. "מעשה המרכבה" לקראת קואליצית הצ'ילבות הרחבה מתקשה להתרומם מעל גלי החשדנות והאגו, והבון טון בתקשורת והפוליטיקה החדשה הוא להתאחד בתלונה נרגנת על כך ש"הם" (חרדים, ערבים, סתם משתמטים מימין ומשמאל) לא סוחבים על גבם את ה"נטל" שהאזרחים הבלתי ייחודיים סוחבים גם סוחבים:בעיקר שירות בצבא החובה: שלוש שנים לגבר כשיר, 20 חודש לנערה.

תחרות הקיפוח נפרשת במלוא תפארתה. האם מקופחים יותר החילונים האליטיסטים שבניהם ובנותיהם משרתים בצבא (לא פעם במסלולים נחשקים ומתגמלים) או האברכים ותלמידי הישיבה העניים, דור שלישי ליצרני מצוקה? שוב ושוב נזכרים בזקנים המקופחים במסדרונות בתי החולים: למה שעוד בחורות ובחורים ערבים לא יקדישו שנתיים מחייהם לנקות סביבם? במחוזות היאפיים של מצביעי בנט-לפיד לא תהיה רגיעה עד שבני ובנות 18 שגדלו במציאות חיים שונה ומסוגרת ייעקרו ממנה כדי לעבור מטמורפוזה במדים ולהפוך לחיילים, או לפחות לפועלי ניקיון בחינם.

האמת היא, שיש בכל זאת משהו משותף לבני הטובים – אשכנזים ומאושכנזים – ולילדי המצוקה הכלכלית, האתנית או החרדית. בני ה-18 הם אנשים צעירים מאוד, על הגבול בין הנעורים לבגרות. גיוס החובה הוא הדרך האכזרית שבה קשישי השבט תובעים מהם את ליטרת הבשר – תרתי משמע – בטרם יהיו ראויים להמשיך בחייהם, בלימודיהם, בהתפתחותם האישית. חייבי הגיוס – גם אם הוריהם פרופסורים והייטקיסטים מצליחים – הם כשלעצמם צעירים חסרי השכלה, חסרי הון עצמי עצמאי. רובם עדיין אינם מגובשים רגשית וחברתית. זוהי, במילים אחרות, אוכלוסיה חלשה ועניה. גם אם חלקים ממנה נהנים מנדבת ידם של בני משפחה בוגרים  ועתירי ממון. המערכת הבטחונית המשומנת, העשירה והמנופחת של מדינת ישראל משתמשת באנשים הלא-בשלים האלה כחלקי חילוף המגיעים חינם בהמוניהם, ואף מרמזת מפעם לפעם שאין לה ממש צורך באלה מהם שלא מגיעים מהרקע הנוח ללוש ולעצב ממנו חיילים יעילים ובלתי בעייתיים.

מי שבאמת רוצה "שוויון בנטל" מוזמן לתבוע שכל אחד מהאנשים הצעירים האלה יתוגמל על ידי הצבא בשכר מינימום לפחות. זו לא הוצאה בשמים: מספר חיילי החובה באומדן גס יכול להגיע לכל היותר ל-150 אלף.  שמשרד הבטחון יתכבד וישלם להם 600 מיליון שקל לחודש, או 7.2 מיליארד שקל לשנה – סכום סביר לצד מה שממשלת ישראל מוכנה להוציא על גחמות פחות חשובות (מלחמה מיותרת כבר רשמנו?). דווקא עבור אלה הנחשבים "משתמטים" לא עליכם התשלום המובטח והמסגרת המעניינת עשויים להוות הזדמנות חד פעמית לבצע שינוי באורח חיים קשה ודכאני. כיום לתלמיד ישיבה צעיר אין בכלל סיכוי להמלט מהכלא המפרנס אותו ולפתוח בחיים חדשים, שהרי עד שלא יהפוך לחייל אסור לו בכלל להשתתף בכוח העבודה, על פי ההגיון המעוות שפיתחה המערכת הפוליטית הישראלית. שכר המינימום צריך להיות משולם גם למגוייסי ה"שירות הלאומי" – עוד אמצאה לנצל עבודת חינם של נוער מתבגר בפינות שהחברה המבוגרת והממוסדת מתנערת מהטיפול ההוגן והמקצועי בהן. וכמובן ההזדמנות השווה צריכה להיות מוצעת גם ללא-יהודים…

מה שבטוח, מערכת הבטחון והמימסד הרבני יהיו המתנגדים הראשונים לרעיון שאנשים צעירים יורשו לקחת את גורלם בידם, ולקבל שכר על עמלם שיאפשר להם עצמאות וזקיפת קומה, שהם זכותו הבסיסית של כל עובד. למה נועדה בעצם אותה "עבודת הצבא", ואיזה חלקים ממנה מיותרים לחלוטין – זה כבר נושא לדיון אחר.