ארכיון של הרגש

למרות הכותרת נוראת ההוד, זהו ספר אישי ממש, הארוז בחבילות אידאיות על פי השקפת עולמה של הכותבת, ומסודר באופן דידקטי למדי. חיסרון זה לשטף קריאה של שבת בבוקר ישמש יתרון, אם יתקבל הספר גם כמצבור מקורות להתייחסות, רפרנס.

מן הספר עולה מבט מפוכח, ולעתים מושחז עד ציני, משנות החמישים עד שנות התשעים, בלי יומרות של ספרות, אלא בסגנון של שיחת מרפסת עמוקה ומשמעותית, או סדרת שיחות, מאלו אשר זוכרים לשנים רבות. מבחינתי היתה זו סדרת שיחות עם אחות בוגרת ממני במקצת, הצועדת כמה שנים לפני ומבארת דברים שלא ידעתי לראות, פותחת חשבונות וסוגרת אותם.

תולדותיה האישיות של המחברת וסיפורים על בני משפחתה המגוונת מהווים חוט מקשר לתיאורים ביקורתיים, וחצופים לעתים, של פרשיות שונות בתולדות המדינה, כגון פרשת אבו חצירה, פגישותיה עם בכירי אש"ף ככתבת מעריב בבון בשנות השמונים, או דיון נוקב בזכות למול את הבנים. בין שלל הסיפורים, בולט במיוחד התיאור המרגש של חייה, מותה וקבורתה של סבתא חיה.

בתוכן הדברים ניכר אופייה הווכחני של הכותבת, אך היא מצליחה להסתיר אותו היטב בהבאת עניינים סדורה, קולחת והוגנת בגילוי הלב שלה, בלי שטיקים וטריקים, וללא הארכנות האופיינית לווכחנים. כמו למשל, השיחה המתוחה עם משגיח הכשרות בטרמינל שדה התעופה, אשר מהווה מבוא לדיון במושג העליונות היהודי.

גם אם לא יִקרֵא הספר מתחילתו עד סופו בנשימה אחת, אלא יישלף מהמדף מדי פעם לעיון בסוגיה זו או אחרת, ערכו רב כארכיון רגשי ותפיסתי של בת הדור אשר נולד כאן מיד לאחר קום המדינה, בצפון תל אביב. עריכת תוכן העניינים לוקה בחסר, שכן שמות הפרקים הם שמות קוד בין הכותבת לבין עצמה, ורק אחרי שקראת את כל הפרק – הבנת מה היתה כוונת המשוררת בבחירת הכותרת. במהדורה השניה, ראוי יהיה להוסיף משפט ביאור ליד כל כותרת בתוכן העניינים, שכן כאמור יהיה לספר ערך גם כספר-מדף.

במוצאי שבת 7 במאי ב"תמוז", קפה תיאטרון-מסעדה של סלים דאו בוואדי ניסנאס בחיפה (רחוב הוואדי 50), יתקיים דיון עם הסופר סמי מיכאל אודות הספר. אני אהיה שם.

שלום (שולי) דיכטר

מנכ"ל משותף, עמותת סיכוי למען שוויון יהודי-ערבי

מאי 2005