שיתוף פעולה בין הראש והלב

"ארץ, ברית", הוא ספר מאלף בתוכנו ורהוט בכתיבתו. זהו ספר שיש בו מעין שילוב של פרקי אוטוביוגראפיה והרבה מאוד מהביוגראפיה של המדינה שכתב אדם ששנותיו כמעט כשנות המדינה, אדם היודע לנתח באיזמל חד את החברה הישראלית תוך שיתוף פעולה בין הראש והלב.

שלושה סיפורים קטנים המובאים בספר, לכאורה ללא קשר ביניהם, מבטאים את הרוח המנשבת מתוך 313 העמודים. הם מבטאים את ה"אני מאמין" וה"אני לא מאמין" של הכותבת.

הסיפר האחד הוא על הילדה המסכנה, שחברותיה הכריזו – ודווקא בערב יום כיפור – ש"כל המשפחה שלנו בכלל לא יהודים". וההכרזה הזאת לא היתה על דעת עצמן בלבד, אלא בשם "השכונה כולה". בשכונה הזאת – באזור צפון תל אביב שבה לא היו דתיים מלבד זקן אחד – "כולם יודעים" שהילדה ומשפחתה כולה הם לא יהודים. ולמה זאת? כי הורי הילדה לא פוקדים את בית הכנסת ביום הכיפורים. הילדה – בת להורים "מיוחדים": האב בן למשפחה יוצאת תימן והאם בת למשפחה יוצאת פולין – היתה אומללה לנוכח הכפירה של חברותיה בזהותה הלאומית. הזעזוע שעבר עליה עורר את אביה לעשות מעשה "חריג": הוא לקח אותה – שניהם רכובים על אופניים ישנים – לבית הכנסת בכרם התימנים – בית הכנסת של משפחתו – "ובדרך חזרה הביתה שום עננה לא ריחפה עוד מעל הלגיטימיות של זהותה הלאומית". פרק חשוב בלימוד "הזהות היהודית" נוסח מדינת ישראל.

הסיפור השני הוא על "מהפכת המזרחים" בהמשכים – "מהפכה" שהחלה ברחוב הישראלי במרדנותם של "הפנתרים השחורים" והתגלגלה למעגל הפוליטי בדמות מפלגה עדתית בהנגתו של אהרון אבו חצירא (שסופה כישלון) והגיע לשיאה עם הקמת ש"ס בהנהגתם של הרב עובדיה יוסף ואריה דרעי, "שהיתה התוצר המושלם הטבעי ביותר של כור ההיתוך במדינת היהודים". אך גם ש"ס, שצמחה על בסיס חברתי-תרבותי הומוגני – "האידיאולוגיה המרכזית שלה היא קודם כל יהודית-חרדית". והרי ללא ספק "יש משהו מוזר מאוד במופע של מרוקאים ותימנים הבוחרים להתחרד בלבוש פולני עתיק". הסיפור על ש"ס בגלגוליה השונים והמשונים, כפי שהוא מסופר ומתואר בספר זה, הוא מקורי ומעורר מחשבה ודאגה.

הסיפור השלישי הוא על צעירה ישראלית יהודיה (נורית שמה), שהיה לה מאהב ערבי (זכי שמו) והרתה לו. נורית ביקשה מהוריה שיסייעו לה ולזכי לפנות לרבנים שימסדו את הקשר הזוגי. "מיד מצאה את עצמה במרכזו של סקנדל אימתני. מערכת משומעת של עסקנים דתיים נכנסה לפעולה כדי לסלק את הבחור הערבי מחייה של הנערה היהודיה. המשפחה העמידה את נורית המבולבלת בפני אולטימטום… רבנים ורבניות שטפו את מוחה ואיימו עליה בנדרים וחרמות, עד שמצאה עצמה נגררת, בוכיה, למטוס אל על עם דרכון שהוכן בחופזה… שם היא הועברה לחזקתה של משפחה חרדית כדי להמתין ללידה. הנערה ההרה הועסקה בעבודות ניקיון ובישול… לנערה עצמה (שלא ידעה מלה באנגלית או ביידיש) לא היה שום מושג היכן היא, והיא לא היתה מסוגלת אפילו לחצות את הכביש ולבקש עזרה. דרכונה וכרטיס הטיסה שלה נשמרו אצל בעלי הבית…" סיפור אנושי על חברה מאוד לא אנושית. ולמרבה הבושה, יש סיפורים רבים דומים לזה.

בקיצור: זהו ספר שחובה לקרוא אותו מראשיתו ועד סופו.

לוי יצחק הירושלמי 

(פורסם בגליון אוקטובר של "הזמן השלישי")