קראתי את "ארץ, ברית" מילה במילה מהראשונה ועד האחרונה בנשימה אחת ונהניתי מכול רגע. תיאורים רבים עוררו בי זיכרונות מרגשים והצטערתי כשהקריאה הסתיימה. אני בטוח שאקרא שוב ביום מן הימים, כמו שעושים פתאום עם ספרים אהובים שיד הזמן קצרה מלפגוע בחיוניותם. לפעמים אנחנו שוכחים (וספרך הזכיר לי שוב ושוב), שהארץ הזאת נוהלה תמיד, וממשיכה להיות מנוהלת ממש ברגע זה על-ידי טיפוסים ששום הורה שפוי לא היה שוכר את שירותיהם כשמרטפים לילדיו , או , להבדיל אלפי הבדלות, קונה את מכוניתם המשומשת; אבל בזה הרי כולנו אשמים במידה זו או אחרת, ואני מקווה שהעתיד לא יוכיח שהיינו אשמים יותר מדי.
עידן סובול
עפרה ישועה ליית 