קל לקריאה – קשה לעיכול

בראש ובראשונה עונה ספרה של ישועה-ליית על ציפיותיו הבסיסיות של הקורא – גם מרתק לקריאה וגם מציג תובנות חדשניות ומעוררת מחשבה.

ליית מצליחה בכישרון רב ליצור, פרק אחר פרק, מעברים הלוך ושוב בין "האישי" ל"כללי-לאומי". תפיסותיה הייחודיות מוצגות דרך תיאור חי של קורותיה של משפחה שורשית שמקורותיה במזרח אירופה ותימן, כולל רקע פלמ"חניקי של ההורים (האם מכאן שואבת המחברת את ישירותה הוויצמנית?). לסיפור המשפחתי המגוון מצטרפות חוויות אישיות נשוא פעילותה המקצועית כעיתונאית בכירה בארץ ובחו"ל. לכל אלה חוברות פעילותה הקהילתית למען חוזרים בשאלה ומעורבות פוליטית ישירה. דומה שהמחברת לא החמיצה השתתפות בכל הפגנה והפגנת-נגד, בישראל ובשטחים, מאז שנות השבעים.

לקורא נחשפים מקורות ספרותיים והיסטוריים שנזנחו זה מכבר. קטעים מ"אלטנוילנד" מציגים את גדולתו של הרצל לא רק כחוזה המדינה, אלא בכישרונו המופלא לצפות את התפתחות היחסים עם הערבים, ובהצגת פתרונות מעשיים שעדיין תקפים למנהיגים (ראויים) בני זמננו. גם "לאן" של פיארברג מועלה מתהום הנשייה ברלבנטיות מעוררת השתאות.

תפיסותיה הלאומיות-חברתיות של ליית קשות לעיכול גם לאלה הרואים עצמם שמאלנים מובהקים. יש שיראו בכך מעין פרובוקציה ספרותית והקצנה אבסורדית, שאולי אף ליית לא מתכוונת אליהן, אך הן מטלטלות אותנו לבחינה מחודשת של סוגיות ישנות ונדושות. כמה מאיתנו יסכינו לראייה של נישואיי תערובת בין יהודיות לערבים (הכיוון השני זניח לחלוטין ומנותח בגוף הספר) כראש גשר אופטימי ואחד מהאמצעים הטבעיים להחלשת הסכסוך האזורי ? כך אן כך, הספר זורם בקריאתו, אך גם נישאר עמך לאורך זמן. זוויות ראייה חדשות, גם אם אינן ניתנות לאימוץ אישי, נרכשות עם הספר. כך לדוגמא אתה קורא במבט חדש את ספרו החדש של הסטטיסטיקן הממשלתי על הדמוגרפיה העתידית של אזורנו, וגם כתבת צבע ב"הארץ" על נישואיי עולה חדשה מרוסיה – נהרייה עם ערבי מתרשיחא אינה נקראת עוד כקוריוז רכילותי.

לכאורה לפנינו ספר ביכורים של סופרת "מתחילה". בפועל אתה מחזיק ביצירה המשקפת תפיסות מגובשות, ואולי מגובשות מדי וחד-צדדיות. ואכן אין לבחון ספר זה בהיבטים של הדיוק ההיסטורי, הצגה מאוזנת של עמדות הצדדים וכו'. לעומת זאת יש בספר הישגים המייחדים אותו בשני המישורים, הן הצורני-סגנוני והן התוכני. הגשת הדברים נעשית בשילוב קולח של כתיבה עיתונאית, ספרותית והגותית. התוכן חובק את הסוגיות המרכזיות ביותר בחיינו הלאומיים-קהילתיים : יהודים-ערבים, מזרחיים-אשכנזים, חילונים -דתיים. ההגשה האישית פורסת את היריעה על פני מימדי הזמן השונים – הרקע והשורשים לעימותים (עבר), תיאור המצב המורכב והשלכותיו (הווה), ומתכון שנרקח במטבחה הפרטי כפתרון ארוך טווח וצופה פני עתיד (בד"כ טוב יותר).

ליית בסגנונה המושך, ובעיקר בהשקפותיה הרחוקות מהמינסטרים ת"ק פרסאות, מציבה בפנינו תובנות חדשות ומקוריות. מעל לכל בולטות האכפתיות, והדבקות באמת הפנימית של המחברת . נראה שזהו הבסיס לקיסמו ולייחודו של "ארץ, ברית".

הספר, העוסק בחשיפה כואבת של חולשותינו הלאומיות-גנטיות, נחתם דווקא בראייה אופטימית. בסיום הקריאה הינך נתקף בסקרנות מוזרה, ותוהה כיצד אכן תראה מדינה זו בעוד עשור או שניים, ושוכח, ולו לרגע, שבנושאים אלה אינך צופה מהצד, והדברים נוגעים ישירות בך, ועתידים לחרוץ את עתיד יקיריך.

עו"ד דני זילביגר

משנה למנכ"ל חברת השקעות בשוק ההון

ערה"ש תשס"ה, ספטמבר 2004, תל אביב