מה בין התגובות לעונש של תא"ל צ'יקו תמיר לאנחת הרווחה שליוותה את תוצאות הבחירות באיראן?

מאת עפרה ישועה-ליית

התפרסם ב-NRG בתאריך 15/6/2009

צה"ל בהלם, ציפורה הרוסה. כוחותינו יורים מכל הכלים על שני שופטים צבאיים שהעזו לגזור את דינו של קצין בכיר כאילו היה סתם אזרח. אמנם הקצין "בטעות" עסק בטיוח, שקרים ושימוש ברכוש המדינה למטרות פרטיות. אמנם במדינה מתוקנת על עניינים פעוטים כאלה כל עובד ציבור – כולל נשיא ארצות הברית – משלם במשרתו, אם נתפס, וכבר היו דברים מעולם. אבל ישראל אינה מדינה מתוקנת, בוודאי שלא מדינה אזרחית. ישראל, כפי שהעירו כבר לא מעטים בינינו, היא בעצם צבא שיש לו מדינה, ולמקום כזה יש חוקים משלו, גם אם אינם כתובים בשום מקום. 

לקודקודים הצבאיים והתקשורתיים שהתגייסו בהמוניהם למען התא"ל שסרח (אפילו את דרייפוס הוציאו לכבודו מהנפטלין) היה נימוק מרכזי: האיש חייל טוב, ועל כן שגיאה חמורה היא למצות איתו את הדין. במילים אחרות, לשורת התגמולים הארוכה הצמודה לקריירה בצה"ל יש להוסיף גם חסינות מפני ענישה העלולה לפגוע בהתקדמות הקריירה הזאת. 

אזרחי ישראל המתוכנתים לעבור לדום בכל פעם שעולה נושא התיגמול לאנשי הצבא, אמורים לקבל בהבנה את הרעיון הזה. אחרי הכל, ללא הצבא לא היינו חיים כאן, משננים ילדינו משחר ילדותם. זהו ההיגיון שעל פיו ננזפים גם שרי אוצר וראשי ממשלה כאשר הם מנסים לתהות מדוע צריך לקצץ בבריאות, בחינוך ובאיכות החיים, אך אסור לגעת בבשר, בשומן ובפינוקים של מערכת הביטחון. 

שמתם לב שבכל המהומה שקמה בעקבות העובדה שילד בן 14 עשה תאונה עם רכב מבצעי של הצבא לא נעצר איש לשאול מה לעזאזל עשו הרכבים האלה ככלי משחק ב"יום המשפחות" של האוגדה? יש עוד הרבה צעצועי מלחמה שייעודם לבדר את קרובי הקצינים? 

זוהי ההזדמנות להזכיר למעריציו המרובים של "צ'יקו" רב התהילה, כי ב-29 השנים שעברו מאז שהתגייס לא נאלץ צה"ל להתמודד עם שום צבא סדיר באזור. ההפך הוא הנכון. צבאנו האדיר מעורב אך ורק במלחמות שהוא עצמו יוזם בעיתוי הנוח לו מפעם בפעם, ובפעולות שיטור, מודיעין וענישה נגד ארגונים ומיליציות שהסיבה היחידה לקיומם היא מדיניות ישראלית חסרת עכבות הגורסת שרק ליהודים ולבני משפחותיהם יש זכויות לחיים בכבוד (ולריבוי טבעי!) במרחב שבין הירדן לים. פעילותם המבצעית של תא"ל תמיר, חבריו ופקודיו נעשית בעיקר מול אזרחים ובלתי חמושים. 

ואכן, לא במקרה נבהלה ישראל המדינית-ביטחונית בסוף השבוע מפני האפשרות שהנשיא האיראני הקשקשן אחמדינג'אד לא ייבחר מחדש, ושחררה אנחת רווחה צוהלת בעקבות ניצחונו המפוקפק. בהעדר איומים ביטחוניים אמיתיים, זקוק המיליטריזם הישראלי לסיפור כיסוי אחר להצדקת שליטתו בכל תחומי חיינו. אם אזרחי המדינה לא יאמינו שחייהם בסכנה מתמדת, הם עוד עלולים לאבד את סובלנותם האינסופית לשעשועיהם המסוכנים של אנשי הצבא ולסטנדרטים המוזרים שלהם בכל הנוגע לשמירת חוק ואמירת אמת.